ט"ו בשבט הוא חג העוסק בנתינה.
אנו,קבוצת תלמידים משכבת ו' בבית ספר עלומים, התכנסנו כדי לשמח ולהראות את נתינתנו לקשישים הנמצאים בבית אבות הנמצא בקרית אונו לכבוד חג הט"ו בשבט בתאריך 27.2.2010.
כאשר חילקו אותנו לקבוצות ואמרו לנו שנלך לבית אבות, חשבנו מה יהיה, מה אפשר כבר לעשות שם, האם הם ישתפו פעולה?אך עם כל החששות מאוד שמחנו לשמח את הקשישים כי ידענו שהם ישמחו ושזה יעשה לנו טוב על הלב.
במשך שבוע לפני יציאתנו לבית האבות התבקשנו להביא פירות יבשים כדי להכין טנא גדול, מקושט ויפה מכל שכבתנו לקשישים.
בבוקר הגעתנו לבית האבות, התחלנו להתפזר בין הקשישים והתיישבנו בניהם. רובם קיבלו אותנו עם חיוכים וזה כבר עשה לנו טוב על הלב ושימח אותנו. בהתחלה קשיש אחד לימד כמה ילדים כמו קסם להעלים את האצבע וזה מאוד הצחיק אותנו.
קצת התרגשנו והתביישנו אך לאט לאט, השתחררנו. התחלנו לשיר שירי ט"ו בשבט עם דיסק שהבאנו . בהתחלה כל שני ילדים קראו את השיר ולאחר מכן שרנו את השירים, עשינו תנועות והקשישים עשו אחרינו .
לחלק מהקשישים אין משפחה שיכולים לחגוג איתם חגים, בקושי רואים אותם וקשישים אלו במיוחד התרגשו ואפילו מישהי בכתה וזה גרם לנו תחושה שבאמת עשינו את זה ושימחנו אותם.
חזרנו לבית הספר עם הרגשה טובה,ואנו מקווים שניפגש שוב!.
אנו,קבוצת תלמידים משכבת ו' בבית ספר עלומים, התכנסנו כדי לשמח ולהראות את נתינתנו לקשישים הנמצאים בבית אבות הנמצא בקרית אונו לכבוד חג הט"ו בשבט בתאריך 27.2.2010.
כאשר חילקו אותנו לקבוצות ואמרו לנו שנלך לבית אבות, חשבנו מה יהיה, מה אפשר כבר לעשות שם, האם הם ישתפו פעולה?אך עם כל החששות מאוד שמחנו לשמח את הקשישים כי ידענו שהם ישמחו ושזה יעשה לנו טוב על הלב.
במשך שבוע לפני יציאתנו לבית האבות התבקשנו להביא פירות יבשים כדי להכין טנא גדול, מקושט ויפה מכל שכבתנו לקשישים.
בבוקר הגעתנו לבית האבות, התחלנו להתפזר בין הקשישים והתיישבנו בניהם. רובם קיבלו אותנו עם חיוכים וזה כבר עשה לנו טוב על הלב ושימח אותנו. בהתחלה קשיש אחד לימד כמה ילדים כמו קסם להעלים את האצבע וזה מאוד הצחיק אותנו.
קצת התרגשנו והתביישנו אך לאט לאט, השתחררנו. התחלנו לשיר שירי ט"ו בשבט עם דיסק שהבאנו . בהתחלה כל שני ילדים קראו את השיר ולאחר מכן שרנו את השירים, עשינו תנועות והקשישים עשו אחרינו .
לחלק מהקשישים אין משפחה שיכולים לחגוג איתם חגים, בקושי רואים אותם וקשישים אלו במיוחד התרגשו ואפילו מישהי בכתה וזה גרם לנו תחושה שבאמת עשינו את זה ושימחנו אותם.
חזרנו לבית הספר עם הרגשה טובה,ואנו מקווים שניפגש שוב!.
