ערב ראש השנה/ רון ציבר ויהונתן שמי
שלום! קוראים לי טל ומחר זה יהיה ערב ראש השנה. אני כל כך מחכה לזה. בדרך כלל כל המשפחה שלנו יושבת סביב השולחן הגדול החום בסלון שלנו ואוכלים עוף, תפוחי אדמה ואורז. תמיד סבא שלי בא עם מעיל העור השחור הגדול שלו. פתאום הוא מוציא מכיסו, כמו קסם, את השוקולדים שאני, דני אח שלי ושני בני דודי דניאל ועומר אוהבים. דניאל ועומר רבים כל הזמן ביניהם מי ייקח את הפרה הגדולה של חפיסת השוקולד ותמיד דניאל מצליח לחטוף ולשים ממש מהר את הפרה הגדולה בפה לפני שעומר ייקח לו את השוקולד בחזרה. זה לא משהו חדש שאני רוצה אופניים ממש כמו שיש לדני: אדומות כאלה יפות, וחרוט עליהן את השם "דני",ממש כמו השם שלו. אני תמיד "מציק" לאימא ואבא שיקנו לי את האופניים היפות האלה, אבל הם תמיד אומרים לי:"כל דבר בזמנו".
הנה הגיע ערב ראש השנה, ואימא פרשה מפה לבנה גדולה, שהשתרעה על כל השולחן. לעוף ולתפוחי האדמה היה ריח פשוט מדהים, וזה בטח בגלל שאימא כל היום הייתה במטבח, ובישלה את העוף ואת תפוחי האדמה. כל כך חיכיתי שכולם כבר יגיעו ובמיוחד סבא וסבתא כדי שיביאו לי את השוקולדים שאני כל כך אוהב. הנה צלצלו בדלת גדי ושרית, הוריהם של עומר ודניאל שהם בעצם דוד ודודה שלי. כל כך שמחתי שהם הגיעו שפשוט הסתערתי בריצה אדירה לעבר הדלת כדי לקבל את פניהם לפני אימא. פתחתי את הדלת וראיתי ששרית מחזיקה סלט פירות גדול וממש חיכיתי לטעום אותו כקינוח. גדי החזיק ביד אחת את עומר וביד השנייה את דניאל, ושניהם היו לבושים יפה: לדניאל היו מכנסי ג'ינס וחולצה מכופתרת לבנה עם פסים ולעומר היו מכנסים קצרים עם חולצה יפה כזאת בצבע ירוק. אז נשמע צלצול בדלת וקיוויתי שאלה סבא וסבתא, וכן הם היו בדלת. אבל סבא לא בא עם מעיל העור השחור שלו. חשבתי שאולי הוא תלה אותו מיד לאחר שנכנס, בלי ששמתי לב, אבל הוא לא היה שם. נעצבתי. חשבתי שהערב יהיה...מתוק. סבא אמר שהוא שכח משהו ברכב שלו. הייתי בטוח שזה מעיל העור שהוא שכח, ופשוט רציתי לקפוץ לשמיים. כשהוא חזר ראיתי שמעיל העור שלו לא היה אצלו. הוא אמר לצאת החוצה, ולתדהמתי ראיתי את האופניים שכל כך רציתי: אופניים אדומות שחרוט עליהן השם "טל". אם לומר את האמת, הייתי בטוח שרק השם דני יכול להיות כתוב שם, אבל למרבה תדהמתי והפתעתי גם השם טל יכול להיות חרוט שם. מייד רצתי פנימה ונתתי חיבוק גדול לסבא. סבא התמלא שמחה. העיניים שלו נצצו,למרות שלא כל כך הבנתי למה.
חשבתי, אני צריך להחזיר לסבא איכשהו. הבנתי שאני לא אצליח למצוא מתנה מספיק טובה, וגם אם כן, לא יהיה לי מספיק כסף. לכן, פשוט הלכתי אליו ונתתי לו עוד חיבוק גדול. סבא התמלא שמחה, שוב, כמו מקודם.
כעבור כמה ימים הגיע יום כיפור...אבל זה כבר סיפור אחר...
שלום! קוראים לי טל ומחר זה יהיה ערב ראש השנה. אני כל כך מחכה לזה. בדרך כלל כל המשפחה שלנו יושבת סביב השולחן הגדול החום בסלון שלנו ואוכלים עוף, תפוחי אדמה ואורז. תמיד סבא שלי בא עם מעיל העור השחור הגדול שלו. פתאום הוא מוציא מכיסו, כמו קסם, את השוקולדים שאני, דני אח שלי ושני בני דודי דניאל ועומר אוהבים. דניאל ועומר רבים כל הזמן ביניהם מי ייקח את הפרה הגדולה של חפיסת השוקולד ותמיד דניאל מצליח לחטוף ולשים ממש מהר את הפרה הגדולה בפה לפני שעומר ייקח לו את השוקולד בחזרה. זה לא משהו חדש שאני רוצה אופניים ממש כמו שיש לדני: אדומות כאלה יפות, וחרוט עליהן את השם "דני",ממש כמו השם שלו. אני תמיד "מציק" לאימא ואבא שיקנו לי את האופניים היפות האלה, אבל הם תמיד אומרים לי:"כל דבר בזמנו".
הנה הגיע ערב ראש השנה, ואימא פרשה מפה לבנה גדולה, שהשתרעה על כל השולחן. לעוף ולתפוחי האדמה היה ריח פשוט מדהים, וזה בטח בגלל שאימא כל היום הייתה במטבח, ובישלה את העוף ואת תפוחי האדמה. כל כך חיכיתי שכולם כבר יגיעו ובמיוחד סבא וסבתא כדי שיביאו לי את השוקולדים שאני כל כך אוהב. הנה צלצלו בדלת גדי ושרית, הוריהם של עומר ודניאל שהם בעצם דוד ודודה שלי. כל כך שמחתי שהם הגיעו שפשוט הסתערתי בריצה אדירה לעבר הדלת כדי לקבל את פניהם לפני אימא. פתחתי את הדלת וראיתי ששרית מחזיקה סלט פירות גדול וממש חיכיתי לטעום אותו כקינוח. גדי החזיק ביד אחת את עומר וביד השנייה את דניאל, ושניהם היו לבושים יפה: לדניאל היו מכנסי ג'ינס וחולצה מכופתרת לבנה עם פסים ולעומר היו מכנסים קצרים עם חולצה יפה כזאת בצבע ירוק. אז נשמע צלצול בדלת וקיוויתי שאלה סבא וסבתא, וכן הם היו בדלת. אבל סבא לא בא עם מעיל העור השחור שלו. חשבתי שאולי הוא תלה אותו מיד לאחר שנכנס, בלי ששמתי לב, אבל הוא לא היה שם. נעצבתי. חשבתי שהערב יהיה...מתוק. סבא אמר שהוא שכח משהו ברכב שלו. הייתי בטוח שזה מעיל העור שהוא שכח, ופשוט רציתי לקפוץ לשמיים. כשהוא חזר ראיתי שמעיל העור שלו לא היה אצלו. הוא אמר לצאת החוצה, ולתדהמתי ראיתי את האופניים שכל כך רציתי: אופניים אדומות שחרוט עליהן השם "טל". אם לומר את האמת, הייתי בטוח שרק השם דני יכול להיות כתוב שם, אבל למרבה תדהמתי והפתעתי גם השם טל יכול להיות חרוט שם. מייד רצתי פנימה ונתתי חיבוק גדול לסבא. סבא התמלא שמחה. העיניים שלו נצצו,למרות שלא כל כך הבנתי למה.
חשבתי, אני צריך להחזיר לסבא איכשהו. הבנתי שאני לא אצליח למצוא מתנה מספיק טובה, וגם אם כן, לא יהיה לי מספיק כסף. לכן, פשוט הלכתי אליו ונתתי לו עוד חיבוק גדול. סבא התמלא שמחה, שוב, כמו מקודם.
כעבור כמה ימים הגיע יום כיפור...אבל זה כבר סיפור אחר...
