סיפור על נתינה

ערב ראש השנה/ רון ציבר ויהונתן שמי
שלום! קוראים לי טל ומחר זה יהיה ערב ראש השנה. אני כל כך מחכה לזה. בדרך כלל כל המשפחה שלנו יושבת סביב השולחן הגדול החום בסלון שלנו ואוכלים עוף, תפוחי אדמה ואורז. תמיד סבא שלי בא עם מעיל העור השחור הגדול שלו. פתאום הוא מוציא מכיסו, כמו קסם, את השוקולדים שאני, דני אח שלי ושני בני דודי דניאל ועומר אוהבים. דניאל ועומר רבים כל הזמן ביניהם מי ייקח את הפרה הגדולה של חפיסת השוקולד ותמיד דניאל מצליח לחטוף ולשים ממש מהר את הפרה הגדולה בפה לפני שעומר ייקח לו את השוקולד בחזרה. זה לא משהו חדש שאני רוצה אופניים ממש כמו שיש לדני: אדומות כאלה יפות, וחרוט עליהן את השם "דני",ממש כמו השם שלו. אני תמיד "מציק" לאימא ואבא שיקנו לי את האופניים היפות האלה, אבל הם תמיד אומרים לי:"כל דבר בזמנו".
הנה הגיע ערב ראש השנה, ואימא פרשה מפה לבנה גדולה, שהשתרעה על כל השולחן. לעוף ולתפוחי האדמה היה ריח פשוט מדהים, וזה בטח בגלל שאימא כל היום הייתה במטבח, ובישלה את העוף ואת תפוחי האדמה. כל כך חיכיתי שכולם כבר יגיעו ובמיוחד סבא וסבתא כדי שיביאו לי את השוקולדים שאני כל כך אוהב. הנה צלצלו בדלת גדי ושרית, הוריהם של עומר ודניאל שהם בעצם דוד ודודה שלי. כל כך שמחתי שהם הגיעו שפשוט הסתערתי בריצה אדירה לעבר הדלת כדי לקבל את פניהם לפני אימא. פתחתי את הדלת וראיתי ששרית מחזיקה סלט פירות גדול וממש חיכיתי לטעום אותו כקינוח. גדי החזיק ביד אחת את עומר וביד השנייה את דניאל, ושניהם היו לבושים יפה: לדניאל היו מכנסי ג'ינס וחולצה מכופתרת לבנה עם פסים ולעומר היו מכנסים קצרים עם חולצה יפה כזאת בצבע ירוק. אז נשמע צלצול בדלת וקיוויתי שאלה סבא וסבתא, וכן הם היו בדלת. אבל סבא לא בא עם מעיל העור השחור שלו. חשבתי שאולי הוא תלה אותו מיד לאחר שנכנס, בלי ששמתי לב, אבל הוא לא היה שם. נעצבתי. חשבתי שהערב יהיה...מתוק. סבא אמר שהוא שכח משהו ברכב שלו. הייתי בטוח שזה מעיל העור שהוא שכח, ופשוט רציתי לקפוץ לשמיים. כשהוא חזר ראיתי שמעיל העור שלו לא היה אצלו. הוא אמר לצאת החוצה, ולתדהמתי ראיתי את האופניים שכל כך רציתי: אופניים אדומות שחרוט עליהן השם "טל". אם לומר את האמת, הייתי בטוח שרק השם דני יכול להיות כתוב שם, אבל למרבה תדהמתי והפתעתי גם השם טל יכול להיות חרוט שם. מייד רצתי פנימה ונתתי חיבוק גדול לסבא. סבא התמלא שמחה. העיניים שלו נצצו,למרות שלא כל כך הבנתי למה.
חשבתי, אני צריך להחזיר לסבא איכשהו. הבנתי שאני לא אצליח למצוא מתנה מספיק טובה, וגם אם כן, לא יהיה לי מספיק כסף. לכן, פשוט הלכתי אליו ונתתי לו עוד חיבוק גדול. סבא התמלא שמחה, שוב, כמו מקודם.
כעבור כמה ימים הגיע יום כיפור...אבל זה כבר סיפור אחר...

סיפור - חלק 2

סיפור – חלק 2
לפרק 1 לחצו פה
הדבר הראשון שעלה לי לראש זה היה לומר תודה לאותה האישה, שלכאורה הצילה אותי וכך באותו היום השתחררתי. דבר ראשון הלכתי לחנות הגלידה וסיפרתי את סיפורי למוכר הגלידה. בדרך חזרה ראיתי מישהו, חייכתי אילו. חזרתי הביתה והדלקתי את הטלוויזיה. חדשות....
נרדתי כשראיתי חדשות.. הטלויזיה הייתה פתוחה: "היום ככל הנראה כלב הציל בניין שעלה באש. בתוך הבניין גרים כ30 משפחות, אף אחד לא נפצע". זה הזכיר לי את הסיפור שהיו מספרים לי כשהייתי ילדה.
וככה התחלתי את העבודה החדשה שלי, החיים החדשים שלי.

שיר הנתינה

נתינה היא ערך,
שנמצא במילון.
נתינה היא דרך,
להצלחה ולא לכישלון.
נתינה עוזרת לאנשים,
ונתינה משפיעה על הילדים.
פעולת הנתינה נותנת לנותן תחושה של הנאה,
פעולת הנתינה נותנת לנותן תחושה של עוצמה,
תחושה של סיפוק עצמי ואהבה.
נתינה היא ערך שחשוב לחיים,
נתינה היא תכונה חשובה בשביל החברים.
נתינה היא כוח שיוצא מן האדם ,
נתינה, היא בשביל כולם.
נתינה נמצאת בלב ,והיא מראה ,שכל אחד אוהב !

שני צבי , ו'1

הפחד שבהתרמה.../דור בן יקר ושחף בז'רנו ו'2

בשעה 16:00 הגענו לרחוב מנטיפיורי. היינו לבד אך נכנסנו לבניין הראשון. עוד היה אור בחוץ אבל לא כולם רצו להתרים לנו אז ויתרנו. עברנו כך 3 בניינים עד שירד הערב. כשגמרנו להתרים את שלושת הבניינים פגשנו את חברנו רון שהצטרף אלינו. ועכשיו נכנסנו לפחד האמיתי. עלינו לבניין הראשון הגדול כשעלינו במעלית פגשנו אישה אחת שאמרה לנו שנעלה איתה לקומה העליונה והיא תביא לנו כסף. בהתחלה נלחצנו לא ידענו מה היא רוצה אך כבר היינו בקומה האחרונה. היא הביאה לנו את הכסף ולפני שירדנו נכבה לנו האור!!! היינו בלחץ... התקרב איש במדרגות עם פנס הוא צעק לנו: היי חבר'ה איפה אתם?
כשהגיעה למדרגה האחרונה ראינו שזה חברנו דן. הגענו לדירה הבאה לפני הדלת היה סורגים דפקנו בדלת פתחו לנו חריץ קטן ראינו שיש שם גבר ושמענו קולות כלבים הוא אמר לנו שהוא לא יוכל לתרום יש לו כלבים משוחררים בבית. עכשיו הגיעה הסוף ממש פחדנו ברחנו מהבניין והחלטנו ללכת לדירות הפרטיות .בדירה הראשונה, פתחה לנו אישה מבוגרת והיינו סבורים שהיא גבר. היא פתחה את הדלת, הכלב שלה יצא החוצה והיא נתנה לנו שטר להתרמה. היא סגרה את הדלת ושכחה את הכלב בחוץ. דפקנו כמה פעמים על הדלת ואמרנו לה : "גברת, שכחת את הכלב בחוץ..." והאמת? לא היינו בטוחים שזו גברת .ירדנו עד סוף הרחוב וצלצלנו בפעמון של הדירה האחרונה, דירה מספר שבע... מרחוק זה נראה כמו בית רגיל, אך כשהתקרבנו הבנו שזה בית נטוש. לא לגמרי נטוש, היה שם כלב, כלב גדול, ממש גדול. הוא הביט בנו במבט כועס, מבט שאומר, פרצתם לבית שלי, ואני לא אסלח! פתאום... הצטרף אליו עוד כלב.. פחות מאיים. שניהם התחילו לנבוח והבנו שכדאי שנברח... ואז הצטרף אליהם אדם זקן.. רצנו בכל הכוח! עד שהגענו הביתה.. ושם נגמר הסיפור.

סיפור על נתינה

פעם אחת, בארץ רחוקה, חיה אישה שהיה לה כל מה שרצתה.

היא אף פעם לא נפגעה, או נקלעה לסכנה וביום אחד, הכל קרה.

היא קמה בבוקר בחיוך גדול, יצאה לעבודה, וחייכה לכל.

היא חייכה גם לילד קטן, הוא חייך חזרה, והלך לכיתה.

בכיתה על החיוך שקיבל הוא חשב, והציע חברות לילדה שאהב.

הילדה שמחה, והסכימה מיד, וחזרה עם הילד הביתה יד ביד.

שני הילדים עם חיוך על הפנים, חזרו הביתה וספרו להורים.

ההורים של הילדה, שמחו ממה שקרה, ואף נתנו סכום נאה להומלס בשכונה.

ההומלס שלא שמח כך כבר הרבה זמן, הלך לאכול במסעדה ונתן למלצרית טיפ לא קטן.

בכסף המלצרית קנתה את השמלה שרצתה, ובדרך הביתה ראתה בית בשעת שריפה.

היא הזעיקה מיד את כוחות המשטרה שהצילו את האישה שהייתה בשריפה.

ולבסוף האישה מהשריפה הייתה האישה שחייכה לילד הקטן בהתחלה.

שיר זה מראה לנו שהנותן, הוא גם המרוויח, ושכשנותנים מקבלים חזרה, אפילו הצלת חיים =]

נכתב על ידי: אמיתי קורץ ורון סבן, ו'1.

מהי נתינה בשבילי?

שיר הנתינה
נתינה היא חבר נתינה היא חברה נתינה היא כל מי שבליבו יש אהבה.
נתינה היא קשר ביו שני אנשים או יותר ולרוב הוא עם מי שבייננו שורר.
נתינה בשביל כולם היא דו צדדית לא לצפות ולא להחליט.
נתינה היא שמחה לכולם וזה חשוב לי ולך ואותה נקבל תמיד בברכה.
נתינה היא הרגשה שבאה מבפנים הרגשה שנותנת לכולם "תחושה של שייכים",
ולנתינה יש כמה סוגים: נתינה של שמחה, נתינה בין חברים ובעצם נתינה היא הערך החשוב בחיים.
כאשר אנו מרגישים עצובים נתינה היא חבר שמעודד אותנו מבפנים.
בחיים נתינה חורטת עלינו הרגשה נעימה והרבה אהבה.
ולבסוף נתינה היא דבר שקשור לכולם יש כאלה שנותנים ויש כאלה שמקבלים אך לבסוף, כולם מרוצים.

מאת: נעם לנדרס ורום אורלוביץ

סיום שנה

סיום שנה!!!!!!
סיום שנה של כיתה ו' יכולה להיות קשה ומעצבנת. בכלל כולם שואלים למה צריך חעבור בית ספר ולמה צריך לעבור כיתה??
אז כמו כל הילדים גם לי אין תשובה אבל אני יודעת שבמהלך השנה עשינו המון דברי נתינה. למשל: הלכנו להתנדב בבית אבות ותמכנו בהם ושימחו אותם כל הזמן. וגם אנחנו תומכים אחד בשני ועוזרים לחברים שלנו ותורמים המון לאנשים, נותנים תרומות של אוכל וכ'ו. אנחנו נהנים לתרום ויודעים כמה זה חשוב.

כתבה: נועה באיער.