בשעה 16:00 הגענו לרחוב מנטיפיורי. היינו לבד אך נכנסנו לבניין הראשון. עוד היה אור בחוץ אבל לא כולם רצו להתרים לנו אז ויתרנו. עברנו כך 3 בניינים עד שירד הערב. כשגמרנו להתרים את שלושת הבניינים פגשנו את חברנו רון שהצטרף אלינו. ועכשיו נכנסנו לפחד האמיתי. עלינו לבניין הראשון הגדול כשעלינו במעלית פגשנו אישה אחת שאמרה לנו שנעלה איתה לקומה העליונה והיא תביא לנו כסף. בהתחלה נלחצנו לא ידענו מה היא רוצה אך כבר היינו בקומה האחרונה. היא הביאה לנו את הכסף ולפני שירדנו נכבה לנו האור!!! היינו בלחץ... התקרב איש במדרגות עם פנס הוא צעק לנו: היי חבר'ה איפה אתם?
כשהגיעה למדרגה האחרונה ראינו שזה חברנו דן. הגענו לדירה הבאה לפני הדלת היה סורגים דפקנו בדלת פתחו לנו חריץ קטן ראינו שיש שם גבר ושמענו קולות כלבים הוא אמר לנו שהוא לא יוכל לתרום יש לו כלבים משוחררים בבית. עכשיו הגיעה הסוף ממש פחדנו ברחנו מהבניין והחלטנו ללכת לדירות הפרטיות .בדירה הראשונה, פתחה לנו אישה מבוגרת והיינו סבורים שהיא גבר. היא פתחה את הדלת, הכלב שלה יצא החוצה והיא נתנה לנו שטר להתרמה. היא סגרה את הדלת ושכחה את הכלב בחוץ. דפקנו כמה פעמים על הדלת ואמרנו לה : "גברת, שכחת את הכלב בחוץ..." והאמת? לא היינו בטוחים שזו גברת .ירדנו עד סוף הרחוב וצלצלנו בפעמון של הדירה האחרונה, דירה מספר שבע... מרחוק זה נראה כמו בית רגיל, אך כשהתקרבנו הבנו שזה בית נטוש. לא לגמרי נטוש, היה שם כלב, כלב גדול, ממש גדול. הוא הביט בנו במבט כועס, מבט שאומר, פרצתם לבית שלי, ואני לא אסלח! פתאום... הצטרף אליו עוד כלב.. פחות מאיים. שניהם התחילו לנבוח והבנו שכדאי שנברח... ואז הצטרף אליהם אדם זקן.. רצנו בכל הכוח! עד שהגענו הביתה.. ושם נגמר הסיפור.
כשהגיעה למדרגה האחרונה ראינו שזה חברנו דן. הגענו לדירה הבאה לפני הדלת היה סורגים דפקנו בדלת פתחו לנו חריץ קטן ראינו שיש שם גבר ושמענו קולות כלבים הוא אמר לנו שהוא לא יוכל לתרום יש לו כלבים משוחררים בבית. עכשיו הגיעה הסוף ממש פחדנו ברחנו מהבניין והחלטנו ללכת לדירות הפרטיות .בדירה הראשונה, פתחה לנו אישה מבוגרת והיינו סבורים שהיא גבר. היא פתחה את הדלת, הכלב שלה יצא החוצה והיא נתנה לנו שטר להתרמה. היא סגרה את הדלת ושכחה את הכלב בחוץ. דפקנו כמה פעמים על הדלת ואמרנו לה : "גברת, שכחת את הכלב בחוץ..." והאמת? לא היינו בטוחים שזו גברת .ירדנו עד סוף הרחוב וצלצלנו בפעמון של הדירה האחרונה, דירה מספר שבע... מרחוק זה נראה כמו בית רגיל, אך כשהתקרבנו הבנו שזה בית נטוש. לא לגמרי נטוש, היה שם כלב, כלב גדול, ממש גדול. הוא הביט בנו במבט כועס, מבט שאומר, פרצתם לבית שלי, ואני לא אסלח! פתאום... הצטרף אליו עוד כלב.. פחות מאיים. שניהם התחילו לנבוח והבנו שכדאי שנברח... ואז הצטרף אליהם אדם זקן.. רצנו בכל הכוח! עד שהגענו הביתה.. ושם נגמר הסיפור.
אחלה כתבה היא מאוד מעניינת ומאוד הסתקרנתי רק הייתי רוצה לקרוא משהוא אמיתי שבאמת קרה!
השבמחקגם אני הייתי שם ועזרתי לדור קצת לכתוב את זה
השבמחק