לקראת ט"ו בשבט, ב-27.1, יצאה קבוצה אחת מכל כיתה לביקור במועדון הקשיש שבקרית אונו. בבוקר, כשהתחיל יום הלימודים, מיכל אשר אספה את כל הילדים שהיו צריכים לצאת למועדון הקשיש, וביניהם גם אני והסבירה לנו מה נעשה שם. היא בחרה 2-3 ילדים לכל שיר . הם היו צריכים להקריא את שיר של ט"ו בשבט ולאחר ההקראה היה צריך לנגן את השיר בטייפ.
אחרי ההסבר, יצאנו למועדון הקשיש. כל הנסיעה אני חששתי, כי אני, כמו הרבה אנשים, לא כל כך אהבתי קשישים. חשבתי שהם לא ישתפו פעולה איתנו ושלא יהיה כיף. אבל כשהגענו זה היה שונה. בהתחלה, רק חלק מהקשישים שיתפו פעולה וחלק אפילו התביישו לדבר איתנו. לא תיארתי שאנשים מבוגרים מתרגשים. חשבתי שהם ראו כבר את כל החיים. לאט לאט כל הקשישים השתתפו בביקור וחלקם אף בכו מרוב התרגשות. זה נתן לי הרגשת סיפוק ושמחה.
לכן, בעקבות הביקור אני קורא לכולם לתת וגם לקבל.
אחרי ההסבר, יצאנו למועדון הקשיש. כל הנסיעה אני חששתי, כי אני, כמו הרבה אנשים, לא כל כך אהבתי קשישים. חשבתי שהם לא ישתפו פעולה איתנו ושלא יהיה כיף. אבל כשהגענו זה היה שונה. בהתחלה, רק חלק מהקשישים שיתפו פעולה וחלק אפילו התביישו לדבר איתנו. לא תיארתי שאנשים מבוגרים מתרגשים. חשבתי שהם ראו כבר את כל החיים. לאט לאט כל הקשישים השתתפו בביקור וחלקם אף בכו מרוב התרגשות. זה נתן לי הרגשת סיפוק ושמחה.
לכן, בעקבות הביקור אני קורא לכולם לתת וגם לקבל.
שריג הזנפלד, ו'1.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה