סיפור על נתינה

ערב ראש השנה/ רון ציבר ויהונתן שמי
שלום! קוראים לי טל ומחר זה יהיה ערב ראש השנה. אני כל כך מחכה לזה. בדרך כלל כל המשפחה שלנו יושבת סביב השולחן הגדול החום בסלון שלנו ואוכלים עוף, תפוחי אדמה ואורז. תמיד סבא שלי בא עם מעיל העור השחור הגדול שלו. פתאום הוא מוציא מכיסו, כמו קסם, את השוקולדים שאני, דני אח שלי ושני בני דודי דניאל ועומר אוהבים. דניאל ועומר רבים כל הזמן ביניהם מי ייקח את הפרה הגדולה של חפיסת השוקולד ותמיד דניאל מצליח לחטוף ולשים ממש מהר את הפרה הגדולה בפה לפני שעומר ייקח לו את השוקולד בחזרה. זה לא משהו חדש שאני רוצה אופניים ממש כמו שיש לדני: אדומות כאלה יפות, וחרוט עליהן את השם "דני",ממש כמו השם שלו. אני תמיד "מציק" לאימא ואבא שיקנו לי את האופניים היפות האלה, אבל הם תמיד אומרים לי:"כל דבר בזמנו".
הנה הגיע ערב ראש השנה, ואימא פרשה מפה לבנה גדולה, שהשתרעה על כל השולחן. לעוף ולתפוחי האדמה היה ריח פשוט מדהים, וזה בטח בגלל שאימא כל היום הייתה במטבח, ובישלה את העוף ואת תפוחי האדמה. כל כך חיכיתי שכולם כבר יגיעו ובמיוחד סבא וסבתא כדי שיביאו לי את השוקולדים שאני כל כך אוהב. הנה צלצלו בדלת גדי ושרית, הוריהם של עומר ודניאל שהם בעצם דוד ודודה שלי. כל כך שמחתי שהם הגיעו שפשוט הסתערתי בריצה אדירה לעבר הדלת כדי לקבל את פניהם לפני אימא. פתחתי את הדלת וראיתי ששרית מחזיקה סלט פירות גדול וממש חיכיתי לטעום אותו כקינוח. גדי החזיק ביד אחת את עומר וביד השנייה את דניאל, ושניהם היו לבושים יפה: לדניאל היו מכנסי ג'ינס וחולצה מכופתרת לבנה עם פסים ולעומר היו מכנסים קצרים עם חולצה יפה כזאת בצבע ירוק. אז נשמע צלצול בדלת וקיוויתי שאלה סבא וסבתא, וכן הם היו בדלת. אבל סבא לא בא עם מעיל העור השחור שלו. חשבתי שאולי הוא תלה אותו מיד לאחר שנכנס, בלי ששמתי לב, אבל הוא לא היה שם. נעצבתי. חשבתי שהערב יהיה...מתוק. סבא אמר שהוא שכח משהו ברכב שלו. הייתי בטוח שזה מעיל העור שהוא שכח, ופשוט רציתי לקפוץ לשמיים. כשהוא חזר ראיתי שמעיל העור שלו לא היה אצלו. הוא אמר לצאת החוצה, ולתדהמתי ראיתי את האופניים שכל כך רציתי: אופניים אדומות שחרוט עליהן השם "טל". אם לומר את האמת, הייתי בטוח שרק השם דני יכול להיות כתוב שם, אבל למרבה תדהמתי והפתעתי גם השם טל יכול להיות חרוט שם. מייד רצתי פנימה ונתתי חיבוק גדול לסבא. סבא התמלא שמחה. העיניים שלו נצצו,למרות שלא כל כך הבנתי למה.
חשבתי, אני צריך להחזיר לסבא איכשהו. הבנתי שאני לא אצליח למצוא מתנה מספיק טובה, וגם אם כן, לא יהיה לי מספיק כסף. לכן, פשוט הלכתי אליו ונתתי לו עוד חיבוק גדול. סבא התמלא שמחה, שוב, כמו מקודם.
כעבור כמה ימים הגיע יום כיפור...אבל זה כבר סיפור אחר...

סיפור - חלק 2

סיפור – חלק 2
לפרק 1 לחצו פה
הדבר הראשון שעלה לי לראש זה היה לומר תודה לאותה האישה, שלכאורה הצילה אותי וכך באותו היום השתחררתי. דבר ראשון הלכתי לחנות הגלידה וסיפרתי את סיפורי למוכר הגלידה. בדרך חזרה ראיתי מישהו, חייכתי אילו. חזרתי הביתה והדלקתי את הטלוויזיה. חדשות....
נרדתי כשראיתי חדשות.. הטלויזיה הייתה פתוחה: "היום ככל הנראה כלב הציל בניין שעלה באש. בתוך הבניין גרים כ30 משפחות, אף אחד לא נפצע". זה הזכיר לי את הסיפור שהיו מספרים לי כשהייתי ילדה.
וככה התחלתי את העבודה החדשה שלי, החיים החדשים שלי.

שיר הנתינה

נתינה היא ערך,
שנמצא במילון.
נתינה היא דרך,
להצלחה ולא לכישלון.
נתינה עוזרת לאנשים,
ונתינה משפיעה על הילדים.
פעולת הנתינה נותנת לנותן תחושה של הנאה,
פעולת הנתינה נותנת לנותן תחושה של עוצמה,
תחושה של סיפוק עצמי ואהבה.
נתינה היא ערך שחשוב לחיים,
נתינה היא תכונה חשובה בשביל החברים.
נתינה היא כוח שיוצא מן האדם ,
נתינה, היא בשביל כולם.
נתינה נמצאת בלב ,והיא מראה ,שכל אחד אוהב !

שני צבי , ו'1

הפחד שבהתרמה.../דור בן יקר ושחף בז'רנו ו'2

בשעה 16:00 הגענו לרחוב מנטיפיורי. היינו לבד אך נכנסנו לבניין הראשון. עוד היה אור בחוץ אבל לא כולם רצו להתרים לנו אז ויתרנו. עברנו כך 3 בניינים עד שירד הערב. כשגמרנו להתרים את שלושת הבניינים פגשנו את חברנו רון שהצטרף אלינו. ועכשיו נכנסנו לפחד האמיתי. עלינו לבניין הראשון הגדול כשעלינו במעלית פגשנו אישה אחת שאמרה לנו שנעלה איתה לקומה העליונה והיא תביא לנו כסף. בהתחלה נלחצנו לא ידענו מה היא רוצה אך כבר היינו בקומה האחרונה. היא הביאה לנו את הכסף ולפני שירדנו נכבה לנו האור!!! היינו בלחץ... התקרב איש במדרגות עם פנס הוא צעק לנו: היי חבר'ה איפה אתם?
כשהגיעה למדרגה האחרונה ראינו שזה חברנו דן. הגענו לדירה הבאה לפני הדלת היה סורגים דפקנו בדלת פתחו לנו חריץ קטן ראינו שיש שם גבר ושמענו קולות כלבים הוא אמר לנו שהוא לא יוכל לתרום יש לו כלבים משוחררים בבית. עכשיו הגיעה הסוף ממש פחדנו ברחנו מהבניין והחלטנו ללכת לדירות הפרטיות .בדירה הראשונה, פתחה לנו אישה מבוגרת והיינו סבורים שהיא גבר. היא פתחה את הדלת, הכלב שלה יצא החוצה והיא נתנה לנו שטר להתרמה. היא סגרה את הדלת ושכחה את הכלב בחוץ. דפקנו כמה פעמים על הדלת ואמרנו לה : "גברת, שכחת את הכלב בחוץ..." והאמת? לא היינו בטוחים שזו גברת .ירדנו עד סוף הרחוב וצלצלנו בפעמון של הדירה האחרונה, דירה מספר שבע... מרחוק זה נראה כמו בית רגיל, אך כשהתקרבנו הבנו שזה בית נטוש. לא לגמרי נטוש, היה שם כלב, כלב גדול, ממש גדול. הוא הביט בנו במבט כועס, מבט שאומר, פרצתם לבית שלי, ואני לא אסלח! פתאום... הצטרף אליו עוד כלב.. פחות מאיים. שניהם התחילו לנבוח והבנו שכדאי שנברח... ואז הצטרף אליהם אדם זקן.. רצנו בכל הכוח! עד שהגענו הביתה.. ושם נגמר הסיפור.

סיפור על נתינה

פעם אחת, בארץ רחוקה, חיה אישה שהיה לה כל מה שרצתה.

היא אף פעם לא נפגעה, או נקלעה לסכנה וביום אחד, הכל קרה.

היא קמה בבוקר בחיוך גדול, יצאה לעבודה, וחייכה לכל.

היא חייכה גם לילד קטן, הוא חייך חזרה, והלך לכיתה.

בכיתה על החיוך שקיבל הוא חשב, והציע חברות לילדה שאהב.

הילדה שמחה, והסכימה מיד, וחזרה עם הילד הביתה יד ביד.

שני הילדים עם חיוך על הפנים, חזרו הביתה וספרו להורים.

ההורים של הילדה, שמחו ממה שקרה, ואף נתנו סכום נאה להומלס בשכונה.

ההומלס שלא שמח כך כבר הרבה זמן, הלך לאכול במסעדה ונתן למלצרית טיפ לא קטן.

בכסף המלצרית קנתה את השמלה שרצתה, ובדרך הביתה ראתה בית בשעת שריפה.

היא הזעיקה מיד את כוחות המשטרה שהצילו את האישה שהייתה בשריפה.

ולבסוף האישה מהשריפה הייתה האישה שחייכה לילד הקטן בהתחלה.

שיר זה מראה לנו שהנותן, הוא גם המרוויח, ושכשנותנים מקבלים חזרה, אפילו הצלת חיים =]

נכתב על ידי: אמיתי קורץ ורון סבן, ו'1.

מהי נתינה בשבילי?

שיר הנתינה
נתינה היא חבר נתינה היא חברה נתינה היא כל מי שבליבו יש אהבה.
נתינה היא קשר ביו שני אנשים או יותר ולרוב הוא עם מי שבייננו שורר.
נתינה בשביל כולם היא דו צדדית לא לצפות ולא להחליט.
נתינה היא שמחה לכולם וזה חשוב לי ולך ואותה נקבל תמיד בברכה.
נתינה היא הרגשה שבאה מבפנים הרגשה שנותנת לכולם "תחושה של שייכים",
ולנתינה יש כמה סוגים: נתינה של שמחה, נתינה בין חברים ובעצם נתינה היא הערך החשוב בחיים.
כאשר אנו מרגישים עצובים נתינה היא חבר שמעודד אותנו מבפנים.
בחיים נתינה חורטת עלינו הרגשה נעימה והרבה אהבה.
ולבסוף נתינה היא דבר שקשור לכולם יש כאלה שנותנים ויש כאלה שמקבלים אך לבסוף, כולם מרוצים.

מאת: נעם לנדרס ורום אורלוביץ

סיום שנה

סיום שנה!!!!!!
סיום שנה של כיתה ו' יכולה להיות קשה ומעצבנת. בכלל כולם שואלים למה צריך חעבור בית ספר ולמה צריך לעבור כיתה??
אז כמו כל הילדים גם לי אין תשובה אבל אני יודעת שבמהלך השנה עשינו המון דברי נתינה. למשל: הלכנו להתנדב בבית אבות ותמכנו בהם ושימחו אותם כל הזמן. וגם אנחנו תומכים אחד בשני ועוזרים לחברים שלנו ותורמים המון לאנשים, נותנים תרומות של אוכל וכ'ו. אנחנו נהנים לתרום ויודעים כמה זה חשוב.

כתבה: נועה באיער.

טיול לכיתות ו

בטיול של כיתות ו ו3 היו הגנה ו2 הברטים ו1 המעפלים.
אני מ- ו3. הינו צריכים להסתתר מהסירות של הברטים ולשחרר את המעפילים. בסוף שחררנו את המעפילים אבל הבריטים נצחו בגלל שתפסו אותנו.
בסוף חילקו לנו תהילים.

נתינה לחג שבועות!!!

ביום שני הקרוב יתקיים בבית הספר טקס שבועות על ידי כיתות א'. כל כיתה מכינה טנא.
את המוצרים שבטנא, בית הספר תורם לנזקקים אשר ישתמשו במוצרים.
כך כל בית הספר תורם לנזקקים ועוזר.

גל ברדוגו ואור ענבר

נתינה

בפסח, היינו בבית אבות קהילתי בקריית אונו(חלק מ-ו'1,חלק מ- ו2, וחלק מ-ו'3). העברנו להם פעילות והצגנו את עצמנו. בפעילות הסתובבנו ביניהם וגרמנו להם לרקוד וכדו'. הם מאוד נהנו. גם חילקנו להם כמה ממתקים, כמו מרשמלו, תפוצ'יפס. אחרי הפעילות, דיברנו כל אחד עם מישהו אחר. חבר שלי דיבר עם ניצול שואה. הוא סיפר לו על השואה, והראה לו את המספר שהיה לו על היד. אחר כך חזרנו לאוטובוסים ולבית ספר. לדעתי היה מאוד כיף. נהנתי לפגוש את המבוגרים ולשמוע את סיפורי החיים שלהם. לסיכום, לדעתי זאת היתה פעילות טובה וכיפית, וגם תורמת לידע הכללי על החיים.


מאת:
גיא קלמנוביץ'
ו'3

התרמה לאגודה למלחמה בסרטן

ביום שאמרו לנו שאנו צריכים ללכת להתרים כדי לעזור לחולי סרטן התרגשנו מאוד. עצם העובדה שבחרו בשכבה שלנו כדי להציל חיים של החולים סימלה עבורנו אחריות רבה! אחרי זמן מה חילקו אותנו לזוגות או לשלשות, ונתנו לנו הסברים מדויקים על ההתרמה ומטרתה. ביום ההתרמה כל זוג או שלשה ילדים הלכו למספר בנינים או בתים כדי להתרים.ביום שאחרי ההתרמה הבאנו את הכסף למדריכה שהסבירה לנו על ההתרמות.



אנחנו מאוד שמחנו לעזור ומקוות שיזדמנו לנו עוד הזדמנויות כדי לעזור לקהילה!!!!!!

ליאה לונדון ארזי ונועה דוידסון

ו'3

נתינה

מהי נתינה?

נתינה באה מהשורש- נ.ת.נ
כיום בני האדם נותנים דברים ומכבדים את הזולת.
נתינה
נתינה הינה דבר אשר אנו עושים למען הזולת ללא ציפיה לתמורה,ללא כוונה להפיק רווח כלשהו,דבר הבא מהלב,ללא חרטות,נתינה היא צורך פנימי ועמוק.

פתגמים הקשורים לנתינה

ישנם משפטים רבים הקשורים לנתינה:
מעשה נדיב, קטן ככל שיהיה, לעולם אינו מתבזבז.
תהא ידך נכונה לעזרה ולא לשונך.

צו החיים תן וקח. כך נברא העולם; שכל אדם יהיה משפיע ומקבל, ומי משאין בו שניהם כאחד - הריהו כאילן סרק.

הטוב מוליד טוב, הרע מוליד רע. וגם אם הטוב שאתה נותן נתקל ברע, אין לך ברירה אלא להמשיך ולתת יותר ממה שאתה מקבל. אחרת - בשביל מה לטרוח ולהמשיך לחיות?

הרצון לתרום בדרך כלל מתחיל בבית, ובדרך כלל נגמר איפה שהוא מתחיל.
טוב לתת כשנשאלים, אך טוב יותר לתת מבלי להישאל - לתת מתוך הבנה.
הנתינה מתבטאת בצורות שונות
הנתינה מתבטאת בצורות שונות.
ישנם סוגים רבים לנתינה: תרומה כספית,התנדבות,מכתב,מחמאה,קבל מתנות,ברכה,אנרגיה,חיבוק,קבלה מהזולת.
א. נתינה יכולה להמחיש זיקה רגשית חיובית כלפי הזולת.
ב. לבטא זיקה רגשית חיובית כלפי הזולת.
ג. להמחיש זיקה רגשית חיובית כלפי הזולת.
ד. לבטא זיקה רגשית חיובית כלפי הזולת.

נתינה

נתינה

חשיבות הנתינה לקשישים

שלום שמי דורית,אני בת 12 ורציתי לספר לכם על מקרה שקרה לי לא מזמן. מכיוון שאני בכיתה ו', השנה יש לנו מספר רב של פעילויות.
אחת הפעילויות שהתקיימה לא מזמן הייתה: פעילות למען הקשישים. אני לא הערכתי את הקשישים מכיוון שהם כבר מבוגרים, ומה כבר יש לעשות למענם?! הרי לא נשאר להם המון כוח ואנרגיה ולא בטוח שיוכלו להעריך אותנו...!
הפעילות שלנו הייתה,שכיתה ו' 1,צריכה לבלות יום עם הקשישים, במקום יום לימודים. שמחתי שמפסידים יום לימודים, אבל לא חשבתי שאני אהנה עם הקשישים, בגלל שהם חלשים, ובטח כל מה שנציע להם, הם יסרבו.
יום לפני שנסענו המורה הסבירה לנו שאנחנו צריכים להתנהג יפה ובצורה מכובדת ומכבדת. היא גם הסבירה לנו את חשיבות כל הפעילות שאנו נעשה. היא בעצמה סיפרה, שגם כשהיא הייתה קטנה, היא לא העריכה מספיק את הקשישים, בדיוק כמוני. כשהיא הייתה צעירה יותר, היא חשבה שהקשישים אינם מכירים את העולם המודרני, ולכן אינם מבינים את הצעירים. אבל,היא סיפרה, שכאשר אמא שלה הסבירה לה את חשיבות חוכמתם של הקשישים, היא החליטה לנסות.
המורה הסבירה לנו גם, כי הקשישים הם הדור הכי חשוב, מכיוון שהם כבר עברו המון חוויות, כישלונות וצברו חוכמת חיים והמון זיכרונות. ביום הפעילות הבאתי תיק קטן עם: אוכל, כמה חטיפים ושתייה. נכנסנו לתוך מועדון הקשישים. בהתחלה, התביישנו וישבנו רחוק מהם. מורתנו התחילה להקריא בפניהם "דבריי פתיחה", ואז שרנו כמה שירים ישראלים לכבודם. בהתחלה,הקשישים לא שרו יחד עם המורה,אך כאשר אנחנו,התלמידים, הצטרפנו, הקשישים התחילו לשיר יחד איתנו. בסופו של יום כל התלמידים בכיתתנו מחשיבים את הקשישים לדור משמעותי,חשוב וחכם!לסיכום, גם אתם, תנו לקשישים ביטחון והקשיבו להם. אל תחשבו שבגלל שהם מבוגרים, הם לא חשובים!

מאת: נוי רוהקר.

סיפור

התעוררתי בבוקר ' עוד יום, עוד עבודה! ' כך הבוס שלי תמיד אומר לי. כל כך לא רציתי לקום! התקשרתי ל144 (שם מקום עבודתי) ענתה לי, כמובן, אחת המזכירות האחרות :" שלום, במה אוכל לעזור לך? " "היי, זאת רק אני אפשר את הבוס לשנייה? " עניתי. "כן, כמובן.. הנה" ענתה לי בקול מבואס, הרי כמעט ואף פעם אין לנו לקוחות יותר.
"כן... רותי.... למה איחרת היום?!"ענה לי הבוס בקול מתנשא "איני מרגישה בטוב, האם אוכל לקבל יום חופש? " עניתי בפשטות "כן! כמובן! למה לא?! " ענה לי בציניות וניתק. נו טוב, לפחות אוכל ליהנות מיום חופש. דבר ראשון, כמו בכל יום חופש מוצלח, הלכתי לקנות גלידה. הגעתי למוכר המוכר עיניים ירוקות וקירח, אומרים שהוא כל כך נמוך שהוא צריך לעמוד של שרפרף מכדי להגיע לגובה המתאים. "שלום" ענה לי בקול העמוק והמוזר שלו "שלום" עניתי "הרגיל? " שאל, כי כבר ידע מה ארצה להזמין. "כן, תודה" עניתי, אכלתי גלידה והמשכתי את דרכי בפארק היפה, שם המשכתי את יומי.
יום למחרת התעוררתי כאשר בראשי המשפט המעצבן 'עוד יום, עוד עבודה!' מהדהד לי בראש. טוב, היום לא אוכל להבריז ויש לי עוד 20 דקות להגיע לתחנת 144. רצתי את דרכי והגעתי באיחור של 3 דקות הסתכלתי על הדלת הגדולה אשר עליה היה תלוי השלט הקרוע 'אתם מתקשרים, אנחנו לכם נותנים ל' את ה'כם את הטלפון' כבר קרעו. נכנסתי פנימה "שלום רותי! שוב פעם מאחרת? " ענה לי הבוס בחוצפה, אין לי כוח איליו "כן! אני שוב מאחרת, למה יש בעיה? " עניתי לו "כן רותי ישנה בעיה אחת הלקוחות שלנו צריכים מענה ואני צריך את כספם! אה.... כדאי שתיהני מיומך האחרון פה" ענה לי. אוי לא! עניתי לעצמי כי ידעתי שזה לא יעזור לי לומר זאת בקול רם, תפסתי את עמדתי ושרפתי את היום כאשר ראיתי שכל הזמן השיחות מועברות למזכירות המעטות האחרות, נו טוב למה אני כבר יכולה לצפות הרי התחצפתי לבוס - התחצפתי לבעל הכסף.
התעוררתי, היום כבר לא הדהד לי קולו בראש. הסתכלתי לראות מה השעה כי כנראה לא התעוררתי מהשעון המעורר, שלא הספקתי לכוון אותו לשעה מאוחרת יותר..... 12:00 כדאי שאלך להתארגן, אני צריכה למצוא עבודה חדשה. הגעתי למרכז המסחרי,שם עמד לו דוכן הגלידה דומם. כנראה בגלל שיום שבת היום, אבל עדיין היו כמה חנויות שעובדות כל הזמן. הלכתי וקניתי את עיתון הבוקר, זה היה במכונה קטנה שהיו מכניסים אליה את הכסף והעיתון נופל החוצה. חיפשתי אחר עבודות. אחרי שעה שמתי לב שכל מה שמצאתי היה עובדת בדלפק של חנות בגדים מוכרת, חזרתי הביתה אכלתי וראיתי טלוויזיה.
קמתי בבוקר, השעון המעורר המעצבן שלי העיר אותי, "שוב...." רטנתי לעצמי. לקחתי מעיל, היה יום קר היום, לקחתי את העיתון של אתמול ויצאתי ברגל לכתובת שהייתה כתובה על העיתון. כשהגעתי ראיתי שהחנות גדולה משחשבתי, הקירות היו בצבע אדום בהיר והדלפק, לשם הסתכלתי בפעם הראשונה, היה כחול. צבע יפה חשבתי תוך כדי הליכה לשם. הוא היה מלא בטור ארוך של אנשים כולם דוחפים ומבקשים להיכנס לתור הארוך...
באתי מאחור ושאלתי את המוכרת לגבי העבודה,
"שלום ,"
"שלום גברתי, אם תרצי לקנות משהו תתבקשי לעמוד בתור, "
"לא, איני רוצה לקנות משהו, באתי לכאן לגבי העבודה... "
"לגבי העבודה? "
"כן, בדיוק כך "
"עם כך, לכי לשם" היא אמרה והצביע על דלת. "טוב, תודה רבה" עניתי. בעודי הולכת לשם, קבוצת אנשים באו אלי.... הכול הפך ללבן.
התעוררתי, הכול כאב לי. הסתכלתי, בקושי, מסביבי.... אני בבית חולים! לצידי ראיתי שעומדת אחות, כנראה לא ראיתי אותה קודם. "שלום לך, איך את מרגישה? " היא ענתה לי בשמחה. היא הייתה גבוה עיניים ירוקות ושיער קצר ושחור. אחרי רגע של הרהורים עניתי, "כואב לי... מה קרה? ", "התנגשו בך עם ארון, את זוכרת מה קרה? " לא, האמת שאני לא זוכרת.. "לא..." ואז הכול קפץ אלי חזרה. סיפרתי לה את סיפורי. "כן, אני מבינה " היא אמרה בשקט כמובן שהיתה מצפה ממני להתייפחות על מה שקרה לי ובקשה ללכת הביתה אבל זה לא מה שהיה לי בראש באותו רגע...

להמשך לחצו פה

נוי .ס. ו'1

שיר הנתינה(:

שיר הנתינה(:

לנתינה יש המון ערכים במילונים,

הענקה, מסירה, המצאה ועזרה.

___________________
נתינה
נ~ נותן לזולת
ת~ תורם לסביבה
י~ יחד נעזור בשמחה ובנחת

נ~ נשמור על הסביבה
ה~ הרבה אנשים נהנים מנתינה
לצורך חיים,לצורך אהבה.

____________________

כשאני נותן,אינני מקווה לקבל בחזרה.

וכשאני נותן אני נותן מהלב,משמחה ומאהבה.

כי אני רוצה לעזור לחבריי ולתת להם מעצמי,בלי שום תמורה.

_____________________

חשוב ואכפת,לתת מאהבה ולקבל בחזרה.

וכך ניצור את הנתינה(:

~
עדי עבדה ועמית זך

ו'1

ל-ת-ת

אנחנו נותנים והם מקבלים

בתאריך ה-10.3.10 . הגיעה לבית ספרנו איריס ישראלי. איריס הסבירה לנו על העמותה "לתת". היא הסבירה , שיש בקרית אונו אנשים רעבים אשר אנו יכולים לעזור להם. ראינו סרטון בו ממחישים לנו את הכוונה שבשבילה התכנסנו . איריס נתנה לנו משימה, המשימה היא לעמוד ליד סופר, כגון: כחול לבן, שופרסל וחביב. אנו נעמוד בכניסה ונבקש אחרי הקנייה מוצר אחד יבש, שיועבר לעמותה לתת, ויתקבל בברכה אצל כאלה שאין להם.
כך גם נעזור גם נרגיש טוב בליבנו וכך כולם יהיו שמחים ומאושרים...
ירדן כהן ודניאל גואטה

ההתרמה לעיוורים גרמה לנו...

ההתרמה לעיוורים גרמה לנו להבין כמה חשוב לעזור ולתת. בהתרמה חילקו אותנו לזוגות וכל זוג היו מספר בניינים או בתים שבהם הוא היה צריך ללכת ולהתרים. עברנו בין הדירות ושאלנו את האנשים שפתחו את הדלתות שלהם האם הם מעוניינים לתרום למען העיוורים. אולם חלקם לא פתחו לנו את דלתם או פתחו וסירבו לתרום. אבל עדיין חלקם תרמו. אנחנו לא רק נהנינו אלה גם קיבלנו תחושה טובה שעזרנו, נתנו והתאמצנו לעזור לאנשים שצריכים את העזרה שלנו. אם הייתם מנסים הייתם מבינים איך זה להרגיש את ההרגשה של נתינה גם עם עשיתם משהו קטן שהוא מהלב. אומנם רובנו חשבנו שההתרמה היא סתם מעיקה ולא עוזרת, אך כשאתם עושים זאת אתם מבינים שטעיתם. אתם נהנים, משתי סיבות: גם מההתרמה וגם מהנתינה. כל פעם שאתם מרגישים שאתם סתם נותנים ואין לכם כוח תזכרו איך מרגישים האנשים שאתם מסייעים להם. ההתרמה היא לא סתם לאסוף כסף פירושה הוא לתת, לעזור ולגרום להרגשה טובה. אז לעולם אל תזלזלו בהתרמות וכל מה שקשור בעזרה ובנתינה כי יכול במקרה שיום אחד אתם תצטרכו זאת.
כתבו: אפרת פרידמן ומיכל נעים בן אליהו
כיתה ו'2

שכבת ו' נותנת מהלב...

השנה אנו ילדי כיתות ו' התמקדנו בנושא הנתינה ובעזרה לזולת.בתחילת השנה התרמנו לאגודה למלחמה בסרטן וכל כיתה התחלקה לזוגות או לשלישיות ויצאנו להתרים ברחובות קריית אונו,בנוסף לכך גם התרמנו לעיוורים .בכל ההתרמות ושמחנו לגלות שיש אנשים שאכפת להם מהזולת ומוכנים לעזור לאנשים שיש להם מוגבלות.שמחנו להתרים ולעזור לאנשים.
באמצע השנה כל כיתה התחלקה לשלוש קבוצות וכל קבוצה התרימה בחג אחר:ט"ו בשבט, פורים, פסח. בט"ו בשבט יצאו מספר ילדים מכל כיתה והלכו לבית הקשישים שליד הקניון וניסינו לשמח אותם לשיר עמם את שירי החג והבאנו להם טנא מכובד עם פירות יבשים. הם מאוד התרגשו וגם אנחנו לדבר איתם ולשתף עמם חוויות.
בחג הפורים יצאו מספר תלמידים לבית הקשישים הם הביאו עמם תחפושות שתרמו ילדי בית הספר. הילדים ניסו לשמח את הקשישים ,הם התאפרו ושמו פאות ותחפושות. הילדים שיצאו לשם היו צריכים לגרום להם לשמוח לכבוד חג הפורים. בסופו של דבר הילדים שיצאו לשם סיפרו לנו חוויות נהדרות על שהותם שם וגם סיפרו שהקשישים שמחו מאוד.
בחג הפסח יצאו תלמידי כיתות ו' אל כיתות בית הספר שתרמו מזון וקופסאות שימורים לאנשים חסרי כל שלהם אין מה לאכול. לאחר מספר ימים יצאו כמה תלמידים להבאת מזון וקופסאות שימורים לאנשים נזקקים.
לבסוף אחרי חוויותינו על הנתינה ועזרה לזולת יצאנו עם תחושה טובה והרגשה נהדרת, גם יצאנו מסופקים מאוד עם תחושה של רצון לעזור עוד.
מגישות מיכל כץ וליאור רביע
כיתה ו' 2

כשעזרנו לאחרים גילנו דברים חדשים

אז ככה הכול התחיל...
במהלך השנה כל שכבת ו' יצאו למספר התרמות ועזרו לנזקקים. ההתרמות הראשונות היו "הקש בדלת"- כל כמה ילדים קיבלו בתים או בניינים שבהם התרימו. לעיוורים וחירשים- שוב הלכנו להתרים ברחובות העיר. ואז פתחנו דוכן בקניון שמטרתו להתרים כסף לחולי סרטן. אחר כך כל הכיתה התחלקה לשלוש קבוצות, טו' בשבט, פורים ופסח. ב-טו' בשבט ילדים אספו פירות יבשים והלכו לבית אבות לתת להם טנא עם פירות יבשים ולשמח אותם. בפורים אספו תחפושות ותרמו אותם וגם הלכו לבית אבות לשמח את הקשישים. בפסח אספו אוכל מכל ילדי בית הספר ואנחנו התנדבנו לבוא לסדר את האוכל שנתרם לנזקקים.

החוויה שעברנו הייתה מרגשת מאוד. ראינו איך אנשים מתנדבים לעזור לנזקקים ולחולים במקום לבלות במקום אחר. גם כשאנחנו דפקנו בדלת ורצו לתרום לנו, התרגשנו. התרגשנו שיש כאלה שמוכנים לתרום לאחרים מטובתם. באחת ההתרמות צלצלנו בדלת וראינו איש מבוגר קירח אבל לא מרצונו- הוא חווה סרטן. הוא סיפר לנו איך הכול התחיל וריגש אותנו מאוד. הוא תרם מכספו ואמר לנו שלום. נקווה לצאת לעוד התרמות, כי בהתרמות שחווינו מאוד נהנו וגילינו שמי שנותן- מקבל בחזרה!

שירה סומך ונוי ברזילי

המסע בעקבות הנתינה.../קשת ברוך ושני שילר

מתחילת השנה אנו תלמידי כיתות ו' התחלנו בתהליך הנתינה.תחילה לימדו אותנו מהי נתינה ומהי משמעותה. לאחר מכן התרמנו בעירנו למען האגודה למלחמה בסרטן , לאחר ההתרמה הרגשנו עייפים אך מרוצים שעזרנו.
לאחר כמה זמן אנשים מארגון לליקויי ראיה הסבירו לנו על העיוורים ומה הם צריכים ושזה עולה סכום רב של כסף ,לכן אנו יצאנו להתרים לאגודה למען העיוור בעירנו. לאחר כמה שבועות חילקו אותנו לקבוצות לפי החגים: ט"ו בשבט,פורים ופסח ובכל אחד מהחגים כל קבוצה ביקרה בבית הקשישים ,ושימחנו את ליבם וגם את ליבנו .הם סיפרו על חוויות מילדותם למשל בפורים היו כמה אנשים אשר סיפרו על התחפושות שהם התחפשו שהיו קטנים ,וחלקם היו בשואה וסיפרו לנו סיפורים מרגשים על איך עדיין הצליחו להתחפש בגטו. לכבוד פורים אספנו גם תחפושות לבית יתומים בבית חב"ד.בפסח גם אספנו מצרכי מזון יבשים מכלל בית הספר והלכנו לסדר אותם כדי שהארגון לתת מכל הלב בקרית אונו יוכל להעביר את המזון לאנשים נזקקים.נהנו מאוד בכל המסע ואנו מקוות שהצלחנו לעזור כי אנו יודעות שעזרנו לעצמנו.

"כשאתה נותן לחברה אתה מרגיש סיפוק בתוך עצמך".

התרמה לנזקקים!

התרמה לנזקקים בפסח- "אחד בפה אחד בלב"
בחרתי משפט זה כהתחלה מפני שמפט זה קשור לנושה שאני רוצה לספר.
אני וכל קבוצתי התבקשנו לבקש מכל בית ספרינו להתרים לנזקקים שאין
אוכל לחג הפסח רצינו שישמחו ושיהיה להם מה לאכול ואנו עשינו את זה בזכות הילדים בבית הספר.
כל ילד מבית הספר התבקש להביא קפה/שימורים/סוכר/קמח מצה/וכל הדברים היבשים האחרים וילדים הביאו, כל ילד הביא בערך שתי דברים יבשים ותוך שבוע האוכל הספיק כל השכבה התבקשה ללכת לשי עגנון ושם העמסנו את כל האוכל מן הרכב(של מנהלת אגודת "לתת") לביתן שמשם הבנו שמעברים את האוכל לנזקקים למקום מרוכז ששם יש אנשים נזקקים שצריכם אוכל אגודת "לתת" נותנת להם מקום אוכל שלא יאכלו ברחוב.

לתת,מילה קטנה עם משמעות גדולה...

ביום רביעי 24.2.10 הלכנו לבית הקשיש בקרית אונו . הגענו עם הרבה שמחה אביזרים ומשלוח מנות,הקשישים מאוד התרגשו ועם זאת גם אנחנו. התיישבנו ליד הקשישים ושוחחנו איתם הקשישים סיפרו חוויות ואנו הקשבנו ולמדנו. חלקם מן הקשישים אפילו סיפרו לנו על התחפושת הראשונה שלהם ואיפה הם היו במחנה השמדה.חלק מן הקשישים התרגשו מאוד ואף בכו וזה ריגש אותנו מאוד לקראת הסוף חילקנו להם את משלוח המנות והם אמרו תודה ממש ראינו את הניצוץ בעייניהם מרוב אושר וחמימות. מאת:עדי בנשימול ורוני לוביץ.

התרמה לחולי המלחמה לסרטן
אנחנו,ילדי שכבת ו' הלכנו להתרים לאגודה למלחמה בסרטן. לפני ההתרמה חילקו אותנו לכמה קבוצות ולמקומות שצריך להתרים בהם . כשהלכנו לבתים ולבניינים שהיו ברחוב בו התרמנו קרו כמה מקרים מאוד מוזרים ולפעמים גם מפחידים ומצחיקים כמו הפסקות חשמל באמצע הבניין ומקרים מפחידים של אנשים שפשוט הפחידו אותנו.

הפחד שבהתרמה...

בשעה 16:00 הגענו לרחוב מנטיפיורי. היינו לבד אך נכנסנו לביניין הראשון. עוד היה אור בחוץ אבל לא כולם רצו להתרים לנו אז ויתרנו. עברנו כך 3 בניינים עד שירד הערב. כשגמרנו להתרים את שלושת הבניינים פגשנו את חברנו רון הוא הצטרף אלינו. ועכשיו נכנסנו לפחד האמיתי. עלינו לביניין הראשון הגדול כשעלינו במעלית פגשנו אישה אחת שאמרה לנו שנעלה איתה לקומה העליונה והיא תביא לנו כסף. בהתחלה נלחצנו לא ידענו מה היא רוצה כבר עלינו לקומה האחרונה. היא הביאה לנו את הכסף ולפני שירדנו נכבה לנו האור!!! היינו בלחץ התקרב איש במדרגות עם פנס הוא צעק לנו: היי חבר'ה איפה אתם?

כשהגיעה למדרגה האחרונה ראינו שזה חברנו דן.

נתינה :יובל חיון ורון ציבר

נתינה
כולנו אוהבים להרגיש אהובים.
נתינה היא בראש ובראשונה הרגשה שעשיתי משהו טוב, שנתתי מעצמי. נתינה היא בעצם פעולה שנראית שגרתית ויום יומית, אבל היא בעצם בסיס החיים.אנו חושבים כך מפני שאם אדם נותן משהו וזה לא משנה מה, אז מתישהו הוא יקבל חזרה. כשאתה נחמד לאנשים, הם נחמדים אליך בחזרה. ואם לא תהיה נתינה, אנשים יהיו קמצנים וחסרי כבוד כלפי אחרים. למשל,כשהורי נותנים לי הרבה ביום-יום יש לי צורך מסוים להחזיר להם וגם לתת להם.
נתינה לאחרים זהו נושא חשוב.יש אנשים בעולם שבתפקידם או בתרומתם הם עוזרים לקהילה. אנו חושבים שזה חשוב כי יש אנשים שפשוט קשה להם לחיות ונתינה היא לא דווקא בלתת מתנה אלא אפילו להיות עם בן-אדם או כמו שאנו קוראים לזה לארח לו "חברה". אם אנשים לא יתרמו קהילה שהם חיים בה ויסתכלו קצת על המציאות ועל החיים שמסביבם העולם שלנו יראה מכוער..וחבל. למשל, בבית אבות אנשים צריכים עזרה כי קשה להם וכי הם מבוגרים וקשה להם לתפקד בשל גילם המבוגר והם צריכים עזרה, אם זה עזרה רפואית או כלכלית.






הציפייה לדבר מסוים יכולה להיות מסקרנת. כשאדם נותן משהו, זה צריך לבוא ממנו,מכל ליבו ולא על מנת לקבל תמורה. אנו חושבים כך מפני שאם כל אחד ייתן כדי לקבל, אז הנתינה לא תבוא מהלב ומהרצון לתת, ואז ערכה של הנתינה לא יהיה משמעותי. הנתינה באה לידי ביטוי כאשר אנו נותנים מתוך רגש מסוים שאנו לא יכולים להתעלם ממנו ואנו חייבים לתת,וגם זה נותן הרגשה טובה. למשל, ביום הולדת כאשר אדם נותן מתנה לחברו הוא לא מצפה לקבל מתנה בחזרה ועם הנתינה גורמת לו הרגשה טובה.
אז מה בעצם מקבל זה שנותן? מסתבר שהנותן מקבל תמורה בלתי מבוטלת בעקבות הנתינה שלו. זאת מפני שהמקבל חש הערכה כלפי הנותן, ויישמח להפגין אותה בעתיד. כמו כן- עצם הנתינה יוצרת הרגשת סיפוק וגאווה צמית בקרב הנותן.. למשל-בכיתתנו אנו עורכים פרויקט שבו קבוצה של ילדים הולכת למועדון הקשישים ומביאה להם פירות יבשים ושרים שירי ט"ו בשבט.
לכן הרווח שבנתינה הוא לא בהכרח הרווח של המקבל אלא רווח של סיפוק מצד זה שנותן.

נתינה\לילך חרמון

ט"ו בשבט הוא חג העוסק בנתינה.
אנו,קבוצת תלמידים משכבת ו' בבית ספר עלומים, התכנסנו כדי לשמח ולהראות את נתינתנו לקשישים הנמצאים בבית אבות הנמצא בקרית אונו לכבוד חג הט"ו בשבט בתאריך 27.2.2010.
כאשר חילקו אותנו לקבוצות ואמרו לנו שנלך לבית אבות, חשבנו מה יהיה, מה אפשר כבר לעשות שם, האם הם ישתפו פעולה?אך עם כל החששות מאוד שמחנו לשמח את הקשישים כי ידענו שהם ישמחו ושזה יעשה לנו טוב על הלב.
במשך שבוע לפני יציאתנו לבית האבות התבקשנו להביא פירות יבשים כדי להכין טנא גדול, מקושט ויפה מכל שכבתנו לקשישים.
בבוקר הגעתנו לבית האבות, התחלנו להתפזר בין הקשישים והתיישבנו בניהם. רובם קיבלו אותנו עם חיוכים וזה כבר עשה לנו טוב על הלב ושימח אותנו. בהתחלה קשיש אחד לימד כמה ילדים כמו קסם להעלים את האצבע וזה מאוד הצחיק אותנו.
קצת התרגשנו והתביישנו אך לאט לאט, השתחררנו. התחלנו לשיר שירי ט"ו בשבט עם דיסק שהבאנו . בהתחלה כל שני ילדים קראו את השיר ולאחר מכן שרנו את השירים, עשינו תנועות והקשישים עשו אחרינו .
לחלק מהקשישים אין משפחה שיכולים לחגוג איתם חגים, בקושי רואים אותם וקשישים אלו במיוחד התרגשו ואפילו מישהי בכתה וזה גרם לנו תחושה שבאמת עשינו את זה ושימחנו אותם.
חזרנו לבית הספר עם הרגשה טובה,ואנו מקווים שניפגש שוב!.

נתינה מכל הלב ♥

נתינה לעמותה לתת:

בבית ספרנו (עלומים) החליטו לבנות פרויקט על נתינה.
בכיתות חילקו אותנו לשלוש קבוצות: טו שב"ט, פורים ופסח . אנחנו היינו בקבוצה של פורים.
במשך חודש עברנו בכיתות וביקשנו מכיתות א עד ו תחפושות לעמותה ושמה לתת. לאחר חודש בערך אספנו את כל התחפושות מכל הילדים , הכמות של התחפושות הייתה גדולה ואנחנו מקוות שהילדים שהתחפושות מיועדות להם יהנו מחג הפורים!

ועכשיו הביקור אצל הקשישים:

כמו שאמרנו,אנחנו היינו בקבוצת הפורים..
בבוקר אספו את קבוצת הפורים ואותנו מבית הספר באוטובוס.
כשהגענו הם קיבלו את כולנו בקבלת פנים יפה ומכובדת. בהתחלה אמרנו לכולם שלום ולאחר מכן הושיבו אותנו על הכיסאות , הסבירו לנו קצת על פורים ולאחר מכן רקדנו סביבם וכשעצרו את המוזיקה ההיינו צריכים לעשות פרצוף לאחד מהקשישים.
לאחר מכן חילקנו לקשישים את משלוחי המנות ששיכבת ו' הביאו. לפי דעתנו שימחנו אותם מאוד והרגשתי תחושה טובה בלב !

אופיר שטילרמן וליאור בראונשטיין

מפגש במועדון הקשישים-פורים

תיאור פעילות מפגש במועדון הקשישים – פורים

ביום רביעי 24.2.2010- לקראת חג פורים יצאנו, תלמידי כיתות ו', למפגש בבית הקשישים.
יצאנו למפגש בכדי לשמח ולתת משלוחי מנות לפורים לקשישים, שלא תמיד נמצאים בחברה שונה משלהם ולא מרבים לפגוש ילדים צעירים כמונו.
בתחילת המפגש כל ילד תפס מקום ליד כל קשיש , המורה מיכל ביקשה מאיתנו לספר מאיזה בית ספר הגענו, ולמטרת מה באנו.
לאחר מכן, המורה מיכל הנחתה פעילויות משעשעות לנו ולקשישים. לדוגמא: היינו צריכים לעמוד מול קשיש ברגע שהמוזיקה מפסיקה, ולתת לקשיש ידיים או כיף.
אחר כך מיכל דיברה עם כל קשיש שרצה לספר מאיפה הוא בא ואיך עבר עליו פורים כשהוא היה קטן. הסיפורים היו מרתקים.
בהמשך, חילקנו לקשישים משלוחי מנות.
כשסיימנו ישבנו מחוץ לבית קשישים וסיפרנו חוויות על איך שהיה שם.
אנו שמחים על ההזדמנות שקיבלנו לשמח את הקשישים. למדנו מהם ונהננו בחברתם.

אמיר דוד ולידור חמרה ו'1

נתינה לחג פורים

בפורים הלכנו קבוצה של ילדים לשמח בית אבות לכבוד החג. ביחד שרנו, רקדנו וצחקנו ונהנו מאוד. הבאנו המון תחפושות וביחד התחפשנו ונהננו. בנוסף, לכבוד החג, אספנו מכל תלמידי בית הספר תחפושות במצב טוב שהם לא צריכים ושלחנו אותם לחלוקה לנזקקים. הרגשנו שתרמנו הרבה ונשמח לעשות זאת שוב.
נוי שמש ותמר דניאל ו'3

מבלים בבית אבות- מאת : ליאור בודנר ולי אברהם ו'1

ביום רביעי בתאריך ה-27.1.2010 אנחנו ועוד מספר תלמידים משכבת ו' ביקרנו במרכז יום לקשישים בקרית אונו, כדי להעביר להם פעילות קצרה לכבוד חג ט''ו בשבט.
בהתחלה,חששנו מן הרעיון. חששנו ונלחצנו, כי לא עשינו שום דבר דומה לזה בעבר. אבל ברגע שנכנסנו,כולם, כל הקשישים קיבלו אותנו בשמחה רבה ובמחיאות כפיים. פתאום ראינו את "הניצוצות" בעיניהם. לאחר מכן, ביקשה מיכל אשר, מורתנו , לתפוס מקומות ישיבה בין הקשישים. די התביישנו, (בכל זאת-הם זרים לנו)... ואז כבר התחלנו את הפעילות.
בתחילת הפעילות הקראנו לקשישים שירים לא כל כך מוכרים של ט"ו בשבט ואז השמענו את השירים לקשישים. אנחנו ומיכל המורה עשינו תנועות מתאימות למילים וכך עשו גם הקשישים. בזמן הפעילות קשישים רבים התרגשו ואף הזילו דמעות. ברגע זה ידענו שעשינו משהו טוב וההרגשה היא פשוט מדהימה. אחרי פעילות השירים, הפעלנו אותם בהרקדה קצרה. ההרקדה הייתה הפעילות האחרונה שקיימנו בבית האבות לכבוד ט''ו בשבט. לאחר מכן יצאנו לכיוון בית הספר ואחת העובדות בבית האבות כיבדה אותנו בוופלים טעימים. ממממ .. יאמממממי ! (:
לסיכום- עברנו חוויה מאוד מיוחדת והיינו שמחות לעבור אחת דומה לה שוב . ההרגשה של הנתינה ושל הלעשות טוב לאנשים שצריכים אותנו פשוט , מחממת את הלב .

הביקור במועדון הקשישים בט"ו בשבט

לקראת ט"ו בשבט, ב-27.1, יצאה קבוצה אחת מכל כיתה לביקור במועדון הקשיש שבקרית אונו. בבוקר, כשהתחיל יום הלימודים, מיכל אשר אספה את כל הילדים שהיו צריכים לצאת למועדון הקשיש, וביניהם גם אני והסבירה לנו מה נעשה שם. היא בחרה 2-3 ילדים לכל שיר . הם היו צריכים להקריא את שיר של ט"ו בשבט ולאחר ההקראה היה צריך לנגן את השיר בטייפ.
אחרי ההסבר, יצאנו למועדון הקשיש. כל הנסיעה אני חששתי, כי אני, כמו הרבה אנשים, לא כל כך אהבתי קשישים. חשבתי שהם לא ישתפו פעולה איתנו ושלא יהיה כיף. אבל כשהגענו זה היה שונה. בהתחלה, רק חלק מהקשישים שיתפו פעולה וחלק אפילו התביישו לדבר איתנו. לא תיארתי שאנשים מבוגרים מתרגשים. חשבתי שהם ראו כבר את כל החיים. לאט לאט כל הקשישים השתתפו בביקור וחלקם אף בכו מרוב התרגשות. זה נתן לי הרגשת סיפוק ושמחה.
לכן, בעקבות הביקור אני קורא לכולם לתת וגם לקבל.

שריג הזנפלד, ו'1.

לתת ולקבל...ביקור במועדון הקשישים

ביקור במועדון הקשישים ילדי ט"ו בשבט.

ביום רביעי , 27/1/2010 קבוצת ילדים משכבת ו' יצאה לביקור במועדון קשישים בקריית אונו. כאשר הגענו נכנסנו למרכז שבו הקשישים נפגשים לפעילויות רבות בכול מיני תחומים. נכנסנו לאולם והתיישבנו בשולחנות רבים ליד הקשישים. מיכל אשר, מחנכת ו'1, ליוותה אותנו לבית הקשישים. מהתחלה ראינו את הבעות הפנים השמחות והנרגשות. מיכל הציגה את פניה בפני הקשישים, ואז מספר ילדים הקריאו אחד אחרי השני שירים של ט"ו בשבט. שרנו עם הקשישים, שימחנו אותם, (חלקם אפילו הזילו דמעות ולימדו אותנו דברים רבים). חלקנו קיבלנו מחמאות וזה היה מהנה. במהלך השירה הסתכלנו על פניהם של הקשישים וראינו את כמות ההתרגשות שלהם. בפניהם ראו כמה הם אוהבים את זה שבאים לבקר אותם ואפילו ביקשו בקשה שנבוא לבקר אותם שוב.
לסיכום כאשר נותנים אהבה ומעניקים שמחה לבני אדם, זה מאד משמח את שני הצדדים.

מגישים: תומר בן בשט וניר סבן

שמחה בעיניים !!!

שלום! אני אמיר וחבר שלי זה רון. אנחנו הלכנו לבקר בבית אבות והינה הסיפור:

בבית ספרנו התחלקו כיתות ו' לכמה קבוצות שכל קבוצה הייתה צריכה לעשות משהו שונה. הקבוצה שאנו היינו בה היא הייתה הקבוצה שהייתה צריכה ללכת לבקר בבית אבות. בבית האבות ראינו אנשים מדוכאים כיוון שהם לא ראו את משפחתם זמן רב. אחרי שקצת הכרנו אותם התחלנו לשיר להם ולהקריא להם כמה דברים ולאחר שעשינו הכל ונפרדנו לשלום, ראינו אותם יותר שמחים ממה שראינו אותם בהתחלה וזה נתן הרגשה טובה לכולם!